תהילים קט"ז
אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי. |
---|
(א) אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי. |
תהילים קט"ז הוא המזמור המאה ושישה עשר בספר תהילים (לפי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים, המזמור ממוספר כשני מזמורים, ה-114 וה-115). המזמור עוסק בתודה של אדם שהיה נתון בצרות גדולות. לאחר שניצל מפגעיו הקשים וממוות, הוא מודה לה' במעמד פומבי בבית ה'.
פסוק י"א מובא בדרשה של הרונימוס העוסקת בפרדוקס השקרן.
המזמור מכיל תשע עשרה פסוקים ונחלק לשלושה חלקים.
המשורר פותח בגילוי שהוא אוהב שה' שומע לו:"אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי כִּי הִטָּה אׇזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא"(א-ב), וכעת כשהוא בצרה, הוא מבקש שה' ישמע לו:"וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא אָנָּה ה' מַלְּטָה נַפְשִׁי"(ד).
בפסקה השנייה המשורר מתאר את ישועתו. בתחילה הוא מציין את רחמי ה' עליו:"חַנּוּן ה' וְצַדִּיק וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה' דַּלֹּתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ"(ה-ו), ואז הוא פונה לנפשו שיכולה לנוח "כִּי ה' גָּמַל עָלָיְכִי"(ז) ומתאר את ישועתו:"כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי"(ח). ובסוף מציין שאף על פי שהיה חולה בשעתו ידע שהישועה לא תבוא מהאדם אלא מה':"הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד אֲנִי אָמַרְתִּי בְחׇפְזִי כׇּל הָאָדָם כֹּזֵב"(י-יא).
לאחר הישועה המשורר רוצה לשלם נדר לה' כאות תודה:"נְדָרַי לַה' אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכׇל עַמּו... לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא"(יד-יז), ובטקס ישתתפו כל העם כולו. טקס התודה יתרחש במקדש שבירושלים:"בְּחַצְרוֹת בֵּית ה' בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלִָם הַלְלוּיָהּ"(יט)
מאחר שהפרק הוא חלק מתפילת הלל, הולחנו רבים מפסוקיו והפכו לשירים: